בית השדים מונרו בגבעה הרוסית בסן פרנסיסקו

תוכן עניינים:

בית השדים מונרו בגבעה הרוסית בסן פרנסיסקו
בית השדים מונרו בגבעה הרוסית בסן פרנסיסקו
Anonim

חוקרי תופעות חריגות מסמנים מקרה זה כמפתיע ואף ייחודי. אחרי הכל, הפולטרג'יסט לא השתולל רק, הוא הראה בשלב כלשהו את כל האנשים את המראה שלו והמראה הזה הזעזע את כולם

בית השדים מונרו על הגבעה הרוסית סן פרנסיסקו - הבית הרדוף, פולטרגייסט, בית, סן פרנסיסקו, רוחניות
בית השדים מונרו על הגבעה הרוסית סן פרנסיסקו - הבית הרדוף, פולטרגייסט, בית, סן פרנסיסקו, רוחניות

בשנת 1851, איל הנדל ן העשיר בקליפורניה ג'יי מונרו בהיותו מהנדס אזרחי ומתמטיקאי מצוין, בנה לעצמו בית מפואר בסגנון שוויצרי על הגבעה הרוסית הציורית בסן פרנסיסקו.

הבית באמת יצא יפה מאוד והוקף בגן שופע עם נוף פנורמי עוצר נשימה של מפרץ סן פרנסיסקו. זה נראה כמו מקום טוב מאוד לגור בו, אם עד מהרה הבית לא השתלט על ידי כוחות פאראנורמליים מרושעים, שהפכו אותו מאחוזה חלומית למקלט של סיוטים.

Image
Image

הכל התחיל זמן קצר לאחר שעברה משפחת מונרו לבית חדש. ראשית, עם דברים לא מזיקים יחסית, כמו היעלמותם של דברים קטנים ממקומם הרגיל ומציאתם במקומות בלתי צפויים לחלוטין. לדוגמה, הצלחות על השולחן הוחלפו, וסוכר יכול היה להחליף מקום מיד עם פלפל.

אז החלו תושבי הבית לשמוע קולות דפיקה המגיעים מהתקרה, מהקירות או מתחת לרצפה. בהתחלה אנשים ראו בכך פעילות של מכרסמים, אך כשהצלילים התעצמו וה"תיפוף "התחיל כמעט כל הזמן, הן ביום והן בלילה, אנשים החלו להבין שמשהו לא נקי קורה כאן.

הפולטרגייסט גדל במהירות. עכשיו חפצים לא רק זזו מעצמם, אלא שאפו לפגוע באנשים בו זמנית. המקרה הגרוע ביותר מסוג זה היה הרגע בו מונרו עצמו התחמק באורח פלא גרזן שעף לעברו.

אולם ככל שחלף הזמן החלו בני משפחת מונרו להתרגל בהדרגה לחפצים נעים. יתר על כן, רבים מהם חשבו שזה די מצחיק, כאילו הם מתמודדים עם מתיחה של ילדים. אשתו של מונרו הודתה שהדברים המוזרים האלה לא כל כך הפחידו אותה, אלא הרגיזו אותה בגלל הילדותיות שלה.

"היום קניתי כובע יקר במרכז העיר, וכשחזרתי הביתה שמתי אותו על הפסנתר. ברגע הבא הסתובבתי, וכשהסתכלתי עליו שוב, כל השרוכים נקרעו לגמרי מהכובע!"

Image
Image

במשך די הרבה זמן, משפחת מונרו לא סיפרה על כך לאף אחד מבחוץ מבחוץ, אך ברגע שראש המשפחה התפרסם על הפולטרגייסט לחברו אלמרין ברוקס פול, מהנדס כרייה, ולאחר מכן לעורך דינו המוכר, וויליאם רודס. שניהם, ללא מילה, יעצו למונרו לערוך שקט בביתו על מנת ליצור קשר עם הרוחות הללו ולברר מה הן צריכות.

ב- 19 בספטמבר 1856 התכנסו כל משפחת מונרו, כמו גם פול ורודוס, בבית מונרו. הם התיישבו ליד שולחן גדול, הדליקו נרות רבים, ואז לפתע נשמעה דפיקה חזקה ויציבה סביבם. לאחר מספר רגעים, חפצים מהמדפים "התעוררו לחיים" והחלו ליפול לרצפה, ספרים נפתחו ונסגרו, וג'וקר בלתי נראה תקף את כל משתתפי ההפעלה, וצבץ בחוזקה את חלקי גופם.

אבל זה לא הפחיד אף אחד מספיק לעזוב את הבית. אנשים שילבו ידיים ושאלו את הרוחות מי הם. התשובה הייתה מיידית - משום מקום נשמע קול שקורא בשמו ג'יימס קינג וויליאם, אבל אז הוא "שינה את דעתו" ואמר ששמו קפטן ושהיתה פעם אישה מהאיטי שמתה מזקנה.

מר מונרו לא היה שבע רצון מתשובות אלה והוא קרא בקול רם את הרוח שקרן, ואז ביקש ממנו להופיע מול כולם. הרוח כעסה על כך. עוד לא סיים מונרו את נאומו, כאשר משהו שהתרסק חזק פגע בחלון, ואז מחוץ לחלון כולם ראו דמות כהה עומדת. אנשים מיהרו לחלון להביט בה, אך הדמות נעלמה מיד.

בינתיים, בזמן שהתקיימה פגישה של תקשורת עם הרוח בסלון, משרת צנוע נח בחדר הסמוך לאחר יום עבודה. לפתע כולם שמעו את זעקתו המבוהלת, ולאחר מכן המשרת רץ לסלון והודיע שיש בחדרו מפלצת. באותו רגע, הדמות הכהה הופיעה שוב בחלון הסלון והפעם היא נראתה בבירור.

החזון הנורא הזה היה הדמות הנוראה ביותר שהעין האנושית יכלה לראות. שום שפה לא יכולה לתאר אותו. היא עמדה שם לאור הירח, שקטה וחסרת תנועה, מלכותית בכיעורו הנורא. אם כל התכונות הפנטסטיות של הגיהנום משלבות את תכונותיהן לכדי האחת יצירת מופת של כיעור וכיעור מגעיל, אפילו לא היו מקבלים פרצוף כל כך נורא.

הוא היה שחור יותר מחצות הלילה השחורה ביותר, וחלוק לבן כשלג היה עטוף על ראשו וגופו, כמו גלימת שלג שזה עתה נפל. נראה היה כי החטא האישי תפס את בגדי השרפים וזרק אותם על גופו, פצועים מברק ומלהבות הגיהינום.

פניו הופנו אלינו בפרופיל וראיתי במאפייניו ביטוי של אכזריות ונקמה, כהה בזעם של ייאוש נצחי. לא הייתה בו בעיה של תקווה. פניו היו כל כך נוראים, כל כך דוחים וכל כך מאיימים ושחורים עד שכל הקבוצה ברחה באימה, - כך תיאר וויליאם רודס את הפגישה הזו.

Image
Image

כאשר אנשים החלו לעזוב את הסלון, נדמה היה שכל הדברים בו השתוללו, רהיטים קפצו ו"רקדו ", חפצים צפו באוויר או עפו על אנשים, חלק מהאנשים הופצצו מחפצים שונים. וכאשר הראשונים רצו לדלת הכניסה, הם ראו באימה שהיא נחסמת על ידי אחד מדפי הדלת, שנקרעו מהצירים.

לאחר מכן אנשים רצו לספרייה, שם נרגעו מעט והחליטו להמשיך את ההפעלה על מנת להרגיע את הרוח. ופתאום הם עשו את זה. רהיטים וחפצים חדלו לזוז, ואנשים החלו להרגיש שידיים בלתי נראות מלטפות אותן בעדינות.

"מיד כולם הרגישו הרבה ידיים נוגעות ומלטפות אותן, הם ליטפו את השיער והלחיים, וחלק מהידיים האלה הפכו לגלויות בהדרגה. לפעמים אפשר היה לראות עשרות שלמות של ידיים מסתכלות על אדם", כתב רודס.

כל זה לא נמשך זמן רב, ולאחר מכן הבית נהיה שקט ורגוע מאוד. אפשר היה לחשוב שאנשים מפוחדים כבר לא ירצו לגור בבית הזה, אבל שום דבר מהסוג הזה, כבר למחרת בערב הם החליטו לקיים את אותה הפגישה שוב.

הפעם הכל היה מפחיד עוד יותר, רודוס כותב כי הרגיש כי ידיים בלתי נראות נוגעות בו, מושכות את שערו ואז דוחפות אותו מהכיסא. וכאשר נפל מהכיסא, כוח בלתי נראה הרים אותו לאוויר וזרק אותו על השולחן לפגישה.

למחרת בערב, במהלך המפגש השלישי (!), הפולטרגייסט הפך שוב לפעיל ועכשיו היה אפילו חזק יותר, שבר חלונות ושבר זכוכית. בשלב מסוים, כולם ראו כדור זוהר, שלבש צורה של מצבה, ואז נעלם. רק לאחר מכן נרתעה משפחת מונרו לסרב שוב לפגישות.

Image
Image

שמועות התפשטו במהירות ברחבי האזור ובית מונרו החל להיקרא בית השדים, וסיפורים מוזרים ומעוטרים מאוד החלו להופיע בעיתונות הצהובה על האירועים שהתרחשו בו.

הפולטרגייסט השתולל בביתו של מונרו עוד מספר חודשים, ואז נעלם בפתאומיות כפי שנראה. כאשר מר מונרו נפטר מזקנה וביתו נמכר לג'ון קלומפק מסוים, הוא כבר לא חווה דבר יוצא דופן בבית.

בשנת 1917 נהרס ביתו של מונרו כדי לפנות מקום לבניין דירות מבטיח בן 19 קומות. הבית הזה עדיין עומד ושום דבר לא -נורמלי לא קרה בו.

חוקרי פולטרגייסט עדיין לא יודעים מה יכול היה לגרום להתזה כה חזקה בבית מונרו, כי באתר הבית הזה לא היה בית קברות הודי, לא אתר הוצאה להורג או כל דבר אחר שיכול להפעיל רוחות חסרות מנוח. ידוע גם כי כוח זה לא היה מרוכז סביב אף אחד מילדי מונרו ולא נתן עדיפות לאף אחד מבני המשפחה, והטריד את כולם באותה מידה.

מוּמלָץ: