2024 מְחַבֵּר: Adelina Croftoon | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 02:10
סמואל אבוט התנהג כגיבור במלחמה ובחיים שלווים בעבודה, כך שהייתה לו כל הזכות לחיות חיים שקטים בגן עדן או משהו כזה. אבל משהו החזיק אותו בעולם הזה והפך אותו לרוח רפאים משוטטת
איש בשם סמואל אבוט נולד בסירקיוז (ארה ב) ב- 18 בספטמבר 1833 והיה גיבור עטור פרסים במלחמת האזרחים הנלחם למען כוחות האיחוד.
אבוט היה חייל אמיץ ועלה מתנדב לדרגת סגן.
לאחר המלחמה עבד במשך 50 שנה כעובד מדינה, ומאוחר יותר, לאחר פרישתו, עבד כשומר לילה בבניין הקפיטול שבאלבני, ניו יורק.
המשמרת שלו החלה בדרך כלל בשעה 21:00 ונמשכה עד השעה 6 בבוקר, ובמהלכה סייר בשלוש קומות בספריית המדינה העצומה ובספריית האסיפה, אשר, בין היתר, הכילו 500 אלף ספרים ו -300 אלף כתבי יד בעלי חשיבות מיוחדת, המדורים עם שננעלו לעתים קרובות לטירה כדי להגן טוב יותר על אוצרות אלה.
ליל ה- 29 במרץ 1911 החל בדיוק כמו כל אחד אחר, אך עבור אבוט בן ה -77, זה היה הלילה האחרון בחייו וסימן את תחילת האגדה על אחת הרוחות הפופולריות והמתמשכות ביותר במדינת ניו יורק..
באותו לילה פרצה שריפה בקומה השלישית של ספריית האסיפה, שכנראה נגרמה על ידי חיווט פגום, אם כי הסיבה מעולם לא זוהתה. האש התפשטה במהירות, עד מהרה התפשטה לקומות הרביעית והחמישית והתפשטה לספריית המדינה, מוזיאון המדינה וחלק ממבנה משרד החינוך.
סמואל אבוט זמן קצר לפני מותו בשריפה
לכל הדעות, זה היה גיהנום מוחלט, שבמהרה בלע את רוב הבניין והרס מספר רב של ספרים, כתבי יד ומסמכים אחרים שלא יסולא בפז, כמו גם אלפי חפצים ארכיאולוגיים ואתנוגרפיים המאוחסנים במוזיאון.
עדים סיפרו מאוחר יותר כי השומר אבוט אפילו לא ניסה לברוח מהאש בעצמו, אך במקום זאת ניסה נואשות להציל כמה שיותר ספרים וכתבי יד יקרים. אנשים ראו אותו פותח חלונות בקומה הרביעית של הבניין וזורקים ספרים החוצה כדי להציל אותם מהלהבות הרעבות.
השריפה הרסה מאות אלפי חפצים וספרים, שרבים מהם היו ייחודיים וללא תחליף לחלוטין, אך הם לא היו קורבנות היחידה של השריפה.
לקח לכבאים יומיים לכבות את האש כליל ולהיכנס בבטחה לחדר השרוף, שם נתקלו במהרה בשרידי חרוך של אבוט בקומה הרביעית בספרייה.
למרות שהיו לו מפתחות לכל הדלתות ויכול היה לעזוב את המקום בכל עת, ההנחה היא שהוא לא עזב במכוון את בניין הספרייה הבוערת, מחשש שכאשר יתחיל לפתוח את הדלתות, הלהבה תתפשט עוד יותר.
אבוט היה האדם היחיד שמת בשריפה זו, וזו הייתה קורבן טרגי שהעיר אבלה מאוד. סמואל אבוט נקבר בבית הקברות אוקווד בסירקיוז ליד קבר אשתו ג'יין, שמתה שנה קודם לכן, וזו הייתה בשורה גדולה עבור העיר כולה באותה תקופה.
נראה שאבוט התנהג כמו גיבור הן במלחמה והן בחייו השלווים בעבודה, הייתה לו כל הזכות לחיות חיים רגועים בשמים או משהו כזה. אבל משהו החזיק אותו בעולם הזה והפך אותו לרוח רפאים משוטטת.
אולי הוא כבד מהעובדה שהוא חסך כל כך מעט ספרים שלא יסולא בפז או משהו אחר, אבל העובדה נשארת, לאחר שבניין הקפיטול באלבני נבנה מחדש לאחר שריפה, עובדי בניין החלו לדווח באופן קבוע על מה שהם רואים במתחם של בית הכנסת. קומה 4: רוחו של סמואל אבוט.
רק לעתים רחוקות מישהו ראה אותו במו עיניהם, אך רבים שמעו את צעדיו הדשדושים האופייניים והניתנים לזיהוי במהירות, צליל חבורת מפתחות בידו והריחו עשן מנייר בוער.
בנוסף דווח כי ידיות הדלת נעות מעצמן, כאילו שמישהו מסובב אותן מהצד השני, הדלתות נפתחות מעצמן, ומדי פעם נשמעת בחדרים צרחה של גבר עם מילים לא מובנות.
אותם בני מזל שהתמזל מזלם לראות את רוח הרוח של אבוט במלוא הדרו אמרו שהוא לבוש במדי השומר הרגילים ונע כאילו הוא עדיין מסתובב במקום.
שנים, עשרות שנים חלפו, אך רוחו של סמואל אבוט המשיכה להיראות בבניין זה. בנוסף, כאן הם הבחינו בדברים שזזו מעצמם, ממש עפים באוויר, טלפונים לא תקינים, ולפעמים התברר שדלתות המקום ננעלות, למרות שאף אחד לא סגר אותן.
רוח הרוח של אבוט נראתה או נשמעה לא רק על ידי עובדי הבניין, אלא גם על ידי המשטרה, שהוזעקו לכאן באופן קבוע לאחר תקרית מוזרה נוספת.
היו לי כמה התכתשויות עם אבוט. הדלתות נסגרו מעצמן כשהצוות עזב את המשרד, וכשחזרו, הם גילו שהדלת נעולה. אין כאן אף אחד. כולל עדי ראייה לכך היו הצבא.
כמו כן, העובדים אמרו בכנות שהם שמעו את המפתחות מצלצלים וראו את הבהוב האורות בזמן שהם עובדים מאוחר בלילה ובסופי שבוע. באופן אישי, אני חושב שאסור לצמצם את הפעולות האמיצות והאומץ של האיש הזה, שסוגר את הדלתות ושומר שהאש לא תתפשט, לסיפור רפאים פשוט , אמר אחד השוטרים.
יש השערים שרוחו של אבוט מסתובבת בבניין הזה לא רק בגלל שהוא עדיין "נלחם באש", אלא בגלל שמשהו לא טמא עם הבניין הזה בכללותו. בפרט, ישנן גרסאות כי השריפה הנוראה הזו נגרמה גם מסיבות פאר -נורמליות, כי לא בכדי לא הצליחו הכבאים למצוא את הסיבות לשריפה.
בניין הקפיטול באלבני היום
שמועה עגומה אחת מספרת שזה התחיל עקב קללה שהוטלה על בניין על ידי לבנים ממורמרת, שנקמה, חרתה בסתר פנים דמוניות על הקירות ליד אחת המדרגות.
יש, עם זאת, גרסה שאבוט עצמו אשם בשריפה, לכאורה הוא מעשן כבד ולפעמים עישן סיגריות גם בעבודה, ואולי זו הסיבה שהוא חש אשמה חריפה כל כך כשהאש פרצה. עם זאת, גרסה זו אינה פופולרית במיוחד.
רוב האוכלוסייה רואה בשמואל אבוט גיבור מן המניין, ובשנת 2017 הוקם לבסוף לוח זיכרון לזכרו.
המושל אנדרו קואומו דיבר על כך:
"שמואל ג'יי אבוט שירת את עמו ומת בשירות המדינה הזו, ולוח זה יהווה כבוד ראוי לחייו ולאירועים הטראגיים שלקחו אותה. שריפה זו הייתה חלק חשוב בהיסטוריה של הקפיטול, ואמצעי זה יסייע להבטיח שההיסטוריה הזו תמשיך לספר, ושמואל אבוט ייזכר ".
מוּמלָץ:
כובע הכדור הארור ננעל במרתף במשך עשרות שנים לאחר שהרג שלושה בני אדם
סיר המטבח, שהכיל לכאורה אפר של גמד שנפטר, ושהוא קילל, הונח במרתף עם כניסה לבנית במשך 50 שנה לאחר שגרם למותם של שלושה אנשים. לא, זה לא סיפור אימה עירוני או עלילה מסרט אימה, מדובר באירוע אמיתי, אם כי מוזר מאוד מההיסטוריה של צפון יורקשייר. הסיר הקבור נשמר במרתף בחוות מנור שבמזרח האלטון במשך 50 שנה, עד שעובדי הבנייה פרצו את המרתף במהלך שיפוצים בשנות השבעים. ל
תושב תאילנד ענד במשך עשר שנים עשרות טבעות על אצבעותיו והדבר גרם לתוצאות איומות
אפילו להסתכל על התמונות האלה כואב וקשה לדמיין איזה סוג של כאב סבל האיש הזה במשך כמה שנים. עם זאת, הוא הביא את עצמו למצב כזה וכל הזמן הזה אפילו לא חשב לפנות לעזרה רפואית. תמונות אלו עם סיפור נלווה פורסמו לאחרונה בעיתון הסיני China Press, הופצו במהירות ברשתות החברתיות ואספו תגובות רבות ממשתמשים מזעזעים. חולה לא מוגדר עם מצב בריאותי נפשי לא מוגדר עבור
המקרה המוזר של רוברט ביילי, שמת בשריפה בבטן
בעירה אנושית ספונטנית היא עדיין תופעה מסתורית, שהסיבות לה לא הובהרו. בשעה 5:21 ב -13 בספטמבר 1967, התקשרה אישה ללא שם למכבי האש בלונדון ודיווחה על שריפה אפשרית. היא עמדה בתחנת אוטובוס ובשלב מסוים הבחינה בלהבה כחולה ומוזרה, הנראית בחלון הקומה העליונה של בניין סמוך. כאשר, ממש כמה דקות לאחר מכן, הגיעו כבאים לכתובת המצוינת - רחוב אוקלנד 49, הם גילו כי הבית הזה כן
תופעת "אוכלי השמש". כמה מהם חיים ללא אוכל במשך עשרות שנים
הם אומרים שאנשים אלה הם קודמיו של מין ביולוגי חדש, השלב הבא בהתפתחות הומו ספיינס. מספרם המדויק על הפלנטה אינו ידוע לאיש. ההערכות המשוערות נעות בין כמה מאות ל -10 אלף איש. "אוכלי שמש" - כל כך הרבה מהם קוראים לעצמם. אחרים מעדיפים ניסוח פרחוני יותר - למשל, "יצורים אוטוטרופיים (או עצמאיים)". לדבריהם, הם מסוגלים להסתדר ללא מזון, ולפעמים ללא מים, "להאכיל" רק באנרגיה סולארית. עם זאת, גם כאן
כמה שבועות לפני מותו בשריפה, ילד בן 8 ראה בחלום כיצד הוא מת בשריפה
בדצמבר 2017 נשרפו למוות ארבעה ילדים קטינים ממשפחת פירסון בשריפה שפקפה את דירתם בסאלפורט שבבריטניה. מהשריפה נהרגו דמי בן ה -15, ברנדון בן ה -8, לייסי בת ה -7 ולאה בת ה -3. אמם מישל קיבלה 75% מכוויות גופה והיא עדיין בבית החולים. רק לאחרונה נודע לה כי ארבעה מתוך שישה ילדיה מתו. שני ילדים גדולים יותר, בני 16 ו -17, הצליחו לצאת, אך הם ספגו כוויות קשות. יחד עם זאת, הבן הבכור מאשים את עצמו בכל מה שהוא לא עושה