2024 מְחַבֵּר: Adelina Croftoon | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 02:10
מערת ממותה נחשבת לארוכה ביותר בעולם, אך אחת האטרקציות הפופולריות ביותר בה הן שני בתי אבן שנותרו לאחר ניסוי הרסני ומפחיד לטיפול בחולי שחפת במערה
במערב קנטקי (ארה ב) יש פארק לאומי מערת ממותה - מערה זו נחשבת לרוב לארוכה ביותר בעולם, שכן המבוך העצום שלה של מנהרות, אולמות ומעברים משתרע על פני יותר מ -400 קילומטרים.
המערה פופולרית מאוד בקרב תיירים, אך היא ידועה גם בניסוי מצמרר שפעם בוצע כאן ואחריו כביכול רוחות רפאים התיישבו במערת הממותות.
בתחילת המאה ה -19 היה קנטקי רופא בשם ג'ון קרוגן שהיתה אובססיבית למצוא תרופה עבור שַׁחֶפֶת … בעידן זה, שחפת הייתה מחלה עולמית קטלנית שהובנה בצורה לא טובה ונחשבה מסתורית וכמעט "עונש האל".
שחפת נקראה אז במילים שונות, למשל: phthisis, צריכה, scrofula או מגפה לבנה. אופיו החיידקי של שחפת טרם נחקר ואף אחד לא הבין כיצד השחפת מתפשטת, מה בדיוק היא יכולה לעשות עם גופו של אדם חולה וכמה זמן אדם חולה יכול לחיות בתנאים מסוימים.
הרופאים רשמו בעצם את אותה "תרופה" לחולי שחפת: תזונה בריאה, אוויר צח ופעילות גופנית על הריאות, דבר שעזר מעט לחולים עם צורות מתקדמות של המחלה. לכן, רופאים רבים ניסו למצוא תרופה למחלה הנוראה והבלתי מובנת הזו.
קרוגן היה אחד המחפשים הקנאים ביותר, וכאשר בסופו של דבר חלה בעצמו בשחפת בשנת 1839 לאחר שבדק חולים חולים, מציאת תרופה הפכה למשמעות חייו.
בזמן שחקר טיפולים חדשניים לשחפת, קרוגן נקלע לסיפורים על מערת הממותה. נאמר כי לאוויר ולחשכה של המערה היה סוג של השפעה מרפאת ומגנת, ונפוצו סיפורים כי במנהרות המערה הזו האטמוספרה הייתה כל כך ממריצה שאפילו גופות החיות לא התפרקו שם.
עובדים רבים שעבדו במכרות הסלפטר של מערת הממותה טענו גם הם שהם התאוששו פלאים ממחלותיהם הפיזיות לאחר שהתחילו לעבוד כאן. חלקם אף אמרו שהם נעשו הרבה יותר עליזים וחזקים כשעבדו כאן מספר חודשים.
הקרוגן הוקסם מהסיפורים הנפלאים האלה, לאחריהם הוא הגיע אישית למערת ממותה ועבר במסדרונותיה. לאחר מכן, קצת יותר קל לו לנשום והוא החליט שכל הסיפורים והסיפורים על מערת הממותה באמת נכונים.
ואז הגה קרוגן את הדברים הבאים: הוא הגיע ממשפחה אמידה מאוד והיה לו חסכון משמעותי בבנק. הוא לקח משם 10 אלף דולר ופשוט קנה את כל מערת הממותה בבת אחת.
הוא תכנן ליצור כאן משהו כמו בית הבראה לחולי שחפת ולשם כך בנה 12 בתים לחולים בכמה אולמות גדולים של המערה. הבנייה הסתיימה בשנת 1842, ולאחר מכן החליט קרוגן לערוך ניסוי "ניסוי", והציב קבוצת חולים במערה.
לא ידוע היכן וכיצד גייס מטופלים אלה, אך 15 אנשים הסכימו לתנאיו לבלות זמן בלתי מוגבל במערה מבלי לעלות לפני השטח. אנשים אלה היו כנראה בייאוש גדול אם הם ראו מצב טוב יותר בתנאים שהשמיעו מאשר היו. למעשה, כולם היו בשלב שבו השחפת כבר הייתה חשוכת מרפא והם קיוו רק לנס.
מטופלים אלה היו בטוחים בטענותיו של ד ר קרוגן כי האוויר והחושך של המערה ירפאו אותם, אך תנאי המחיה שם בהחלט השאירו הרבה לרצות. בנוסף לחושך האינסופי וחוסר האור המוחלט, בלבול השעונים הביולוגיים שלהם, האוויר במערה היה תמיד קריר לא נעים, אך עם זאת עודד אותו, שכן האמינו כי אוויר קריר טוב יותר למצבם.
האוכל היה מועט, עבדים הכניסו אותו למנהרות, ולמטופלים לא היה מה לעשות שם חוץ מקריאת ספרים או דרשות כדי להעביר את הזמן בלילה הנצחי. לפעמים הם הדליקו שריפות, והעשן מהשריפות, כמו גם העשן מהמנורות הבוערות, העצים את השיעול.
לאורך כל זה, קבוצות תיירים המשיכו לבקר במערת ממותה ותיירים הבחינו לעתים קרובות בשחפת חיוורת וכחולה המסתתרת בחושך כמו גחולים, והקקופוניה של השיעול שלהם הדהדה בחושך, גם כשהם עצמם לא נראו.
היו דיווחים רבים מתיירים שהיו המומים מהמראה הכושל של החולים - הם נראו יותר כמו רוחות של עולם אחר מאשר אנשים חיים. אדם אחד אמר שהם נראים "יותר כמו חבורה שלדים מכל דבר אחר", ואדם אחר תיאר את זה כ"סצנה מוזרה שבה דמויות חיוורות ורוחות רפאים בגלימות נעו קלוש במסדרונות, החליקו מפינות מוצלות ושקט של המערה נשברה. רק שיעול עמום ומלמול של שיחותיהם ".
חלק מהתיאורים היו מרשימים אף יותר, למשל, אורח אחד אמר: "כשהופיעו במקום עם מקור אור, היה ברור שכול עיניהם שחורות לגמרי".
במשך חמישה חודשים תמימים, החולים האומללים הללו חיו בבידוד של מערה לחה, ולמרות שחלקם דיווחו על הרגשה טובה ובריאה יותר מבעבר, נראה כי אלה היו יוצאי דופן. במהלך חמשת החודשים האלה, חולה אחד ברח כאשר לא יכול היה עוד לגור במערה, וחמישה מתו ממצבם, ולאחר מכן הניסוי הופסק כבלתי מוצלח.
הקרוגן המשיך להשתמש במערה רק לטיולי תיירות עם מדריכי עבדים, וגם מילא תפקיד חשוב בהתפתחותה כאטרקציה תיירותית ומיפוי חלקים נרחבים ממנה, אך הוא מעולם לא פתח את מושבת המערה שלו, למרות ש עדיין קיוויתי שהרעיון הזה עשוי להצליח.
יתר על כן, קרוגן מעולם לא פרסם את תוצאות הניסוי המוזר שלו באופן רשמי ונמנע מלדבר על כך בפומבי.
אולם עבור רבים אפילו זה לא נחשב לכישלון מוחלט. להיפך, רופאים רבים באותן שנים קיבלו השראה מרעיונותיו של קרוגן, והרעיון שאוויר המערות יכול לרפא שחפת נותר רלוונטי עוד עשרות שנים רבות, ובתי הבראה של שחפת ניסו ליצור תנאי מערה למטופליהם.
ד ר קרוגן נפטר משחפת בשנת 1849, ובסופו של דבר נרפאה השחפת עם התפתחות חיסון ה- BCG בשנת 1921 וגילוי האנטיביוטיקה סטרפטומיצין בשנת 1943.
נכון לעכשיו, עדיין ניתן לראות שניים מהבתים שבנה קרוגן למטופלים במערת ממותה. ולא רק לראות, אלא להאזין לסיפורים על רוחות רפאים של אותם חמשת חולי השחפת שמתו כאן במהלך מעצרם של 5 חודשים מפעם לפעם ביניהם.
תיירים רבים עדיין מדווחים ששומעים צפצופים רפאים ושיעולים מהחושך ליד בתים, כמו גם רואים צלליות חיוורות של אנשים.
דיווחו גם על פעילות רפאים ממקום בשם סלע קדאבריק, שם נערמו גופותיהם של חוליו המתים של קרוגאן באופן זמני עד שהועלו לפני השטח.
יש גם דיווחים שנראו כאן רוחות של מדריכי עבדים, שחלקם מתו גם במערה. היו גם דיווחים רבים על אנשים שחשים ידיים בלתי נראות דוחפות אותן.
מוּמלָץ:
בסין ערכו ניסוי מצמרר על ידי השתלת רחם לחולדות זכרות ואילצו אותן להיכנס להריון
מדענים מסין שיתפו את פרטי הניסוי המפחיד "ברוח פרנקנשטיין", שאותם כבר כינו תומכי בעלי חיים מערביים "תועבה". הניסוי בוצע על ידי מדענים באוניברסיטה הרפואית הימית בשנחאי ונמסר כי עשויות להיות לו "השפעות עמוקות על הביולוגיה הרבייה". מדענים אינם רומזים שאפשר לעשות זאת עם אנשים, אולם התקשורת מצביעה על כך שקודם בין המדענים דיברו על האפשרות של
ריפוי מופלא של חולי נפש באי היווני קפלוניה
לראשונה, הבחינו בריפוי יוצא דופן של מטורפים באי היווני קפלוניה (קפלוניה) לאחר 1953. ממש אחרי רעידת האדמה המסיבית שכמעט הרסה את קפאלוניה. לרעידת האדמה הייתה השפעה הרסנית על נפשם של אנשים רבים ורובם נעזרו בכנסיית סנט גרסימוס מקפלוניה. [מודעה] עכשיו המקום הזה נחשב למכה למי שרוצה להחלים ממחלת נפש. קפלוניה, הגדול מבין שבעת האיים בים היוני, נשטף על ידי
הודו מצאה שחפת חשוכת מרפא
בימים האחרונים זוהו בהודו לפחות 12 חולים עם זן שחפת עמיד לכל תרופה. רופאי מומבאי כינו את הזן "TDR" - עמיד לחלוטין לתרופות (חסין לחלוטין מסמים). כרגע, ברוב הערים ההודיות אין דרך לזהות זן מסוכן, ולכן מקרי הזיהום המדווחים עשויים להיות רק קצה הקרחון
"דמותו של רוח רפאים עם עששית" צולם במערת נוטינגהאם
חוקר בריטי של תופעות חריגות טוני פרגוסון, ש"תפס "לאחרונה במצלמתו את רוחו של אדם תלוי בכלא ישן בקורנוול, שוב צילם משהו לא -נורמלי. הפעם במערות העתיקות של נוטינגהאם, המפורסמות באגדת רובין הוד. [מודעה]: פרגוסון וחברו יצאו למסע במערות נוטינגהאם הידועה בשם "עיר המערות". הם ממוקמים בחלק ההיסטורי של העיר בתוך גבעה קטנה
איש זאב או חולי נפש? התעלומה של ביל ראמזי הבריטי
ביל רמזי נולד בשנת 1943 בסאות'אנד, אסקס (אנגליה). הוא היה ילד חזק ובריא ועד גיל 9 לא היה שונה בהתנהגותו מבנים מקומיים אחרים. אבל ביום שבת אחד אחר הצהריים הבהיר בשנת 1952, הכל השתנה. ביל היה אז בגינה שליד הבית ושיחק, אך לפתע הרגיש גל של קור כקרח עובר בכל גופו. היה לו קר עד שאפילו חרוזי הזיעה על עורו קפאו. ואז הוא הריח ריח כל כך לא נעים שהוא כמעט הקיא. ובתוך