חפצים מהעתיד

תוכן עניינים:

וִידֵאוֹ: חפצים מהעתיד

וִידֵאוֹ: חפצים מהעתיד
וִידֵאוֹ: דש מהעתיד 2 2024, מרץ
חפצים מהעתיד
חפצים מהעתיד
Anonim
חפצים מהעתיד
חפצים מהעתיד

לאירוע זה חיכו בעיר אוטה הנורבגית בדיוק מאה שנים. בשנת 1912, ראש העיר דאז, יוהאן ניגרד, חתם וחתם חבילה במו ידיו, עם הנחיות לפתיחתה בשנת 2012

החבילה נשלחה לסניף הדואר בבירת נורבגיה, שם אוחסנה כמעט שמונים שנה. בעשרים השנים האחרונות הוא מוצג בחלון הראווה של מוזיאון חבל גודברנדסד כציון דרך מקומי.

למרות שתי מלחמות העולם והסקרנות שעוררה, החבילה הצליחה להישאר על כנה. זה הוקל מאוד על ידי העובדה שהוא היה קל וכפוף בחופשיות, כלומר ברור שהוא לא הכיל ערכים כמו זהב ויהלומים.

תמונה
תמונה

הוא נפתח באווירה חגיגית, במבט מלא של מצלמות הטלוויזיה והציבור. אבל הקהל והמארגנים היו במבוכה. החבילה הכילה ניירות של הנהלת העיר, שמקומם סביר יותר בפח האשפה מאשר בחבילה שנשלחה לעתיד הרחוק. היו מכתבי שירות, דוחות חשבונאיים, עיתונים, כמה תמונות, רשימות מהגרים, אפילו דגל נורבגיה. שני עיתונים של 1914 קלקלו סוף סוף את מצב הרוח של הקהל. התברר שאחרי שנתיים ניגר פתח את החבילה בחשאי וכנראה, כדי לצחוק עוד יותר על הצאצאים, הכניס את העיתונים האלה לשם.

הפגישה החגיגית הופסקה במהירות, הקהל המאוכזב התפזר.

עם זאת, הסיפור עם "חבילת ניגרד" לא הסתיים בכך. החבילה ותכולתה טופלו על ידי מומחים. קודם כל, נבדקו מצב החבילה עצמה והחותמות. מומחים לזיהוי פלילי הגיעו למסקנה שמאז החבילה נחתמה, היא מעולם לא נפתחה. גם כלבי הים היו שלמים. לניגארד לא הייתה גישה לאחסון הדואר הראשי באוסלו והוא לא יכול היה להסיר משם את החבילה בחשאי.

תמונה
תמונה

הגרסה אודות החלפת החבילה על ידי אלמונים לא נכללה גם היא: הכתובות עליה נעשו על ידי המגרש עצמו. תאריך היציאה נכון: עיתונים נורבגים ושבדים משנת 1912 דיווחו על שליחתו של נייגרד לעתיד. אז מאיפה הגיעו העיתונים משנת 1914 בחבילה? העיתונים בו אינם עונים על שאלה זו. חוקרים היו המומים.

החבילה של נייגר הוחזרה למוזיאון. כעת המבקרים יכולים לראות לא רק את החבילה, אלא גם את תכולתה.

פריטים שחזרו מהעתיד

מקרים בהם נמצאים אובייקטים שאינם תואמים את זמנם ההיסטורי ידועים לחוקרים.

משפחת הרספלד בלואיוויל, ארה ב, שמרה גלויה עם נוף של העיר פרנקפורט הגרמנית מאז תחילת שנות החמישים. לדברי גברת ריטה הרספלד, היא קיבלה אותו מסבא שלה, יליד העיר הזאת. בכרטיס כתובת ברכה שנעשתה על ידי ידו של הסבא. הוא נפטר בשנת 1959. ובשנת 2002 פתאום התברר כי הגלויה הונפקה בשנת 1983 ובין הבניינים המתוארים בה יש כאלה שלא היו שם בשנות ה -50.

העובדה שגלויה נשמרה על ידי הרספלדס מאז שנות ה -50 אושרה על ידי עשרות עדים. השוואה גרפולוגית של הכתובת עם האותיות בכתב ידו של סבו הראתה שגלויה כתובה בכתב ידו. אפילו הדיו ששימש לכיתוב נבדק. הדיו הופק בשנות ה-40-50 ובהרכב תואם את הדיו שאיתו כתב הסבא המנוח. לדברי מומחים, אי אפשר לזייף את זה.

בסוף המאה ה -19 בצרפת, בפרברי מרסיי, הועבר בית הקברות. במקביל נפתחו קברים משותפים מהמאה ה -18. הרופא ששלט בתהליך זה התעניין באחד השלדים.בחלק התותן שלו נראתה תותבת מתכת. כשהוא לא הבין איך אפשר היה לייצר אותו ולהשתיל אותו ברגל, מסר הרופא חלק מהשלד עם תותבת לצורך לימוד במכללה הטכנית של מרסיי. בשנת 1903 נבדק הממצא על ידי ד ר פופרט מאנגליה. במכתבו ללונדון תיאר זאת בפירוט וצייר ציורים. לאחר מכן, הם קבעו כי מדובר למעשה באנדופרוטזה של הירך המודרנית. אלה החלו לשמש בסוף שנות השבעים. ממצא מרסיי לא שרד, אך אם לשפוט לפי תיאורו של פופר, ניתן היה לייצר אותו ולהתקין אותו רק בתקופתנו.

לא פחות מפוקפקת הגולגולת עם שן מתכת מוכנסת, שעליה נשמרה קרמיקה. הגולגולת בת מאה שנים לפחות. לפני מאה שנה כבר הוכנסו שיניים, אך לא מצרמים. הגולגולת נמצאה במקסיקו. מחקר שנערך בלוס אנג'לס הראה כי השן הונחה במהלך חייו של האדם שבבעלותו של הגולגולת, והשן עצמה והכנס שלה יוצרו באמצעות כלים וחומרים מסוף המאה ה -20. הספקנים ניסו להוכיח שהגולגולת מודרנית, אך מחקר נוסף אישר את גילה.

נוסעי זמן

סביר מאוד שממצאים אלה שהובאו מהעתיד מעידים על תנועת אנשים בזמן. עדויות רבות לתנועות כאלה כבר הצטברו. על פי הגרסה הנפוצה ביותר, תנועות מתרחשות כאשר אדם נכנס למנהרת זמן-זמן, או לולאת זמן, אשר משאירה אותו באותה נקודה בחלל ומעבירה אותו אל העבר או העתיד.

אדם כמעט תמיד נכנס למנהרה במקרה, באופן בלתי צפוי לעצמו. זה קורה לעתים קרובות יותר באזורים חריגים. אבל המנהרות, ככל הנראה, יכולות להיפתח בכל מקום ובכל זמן.

הוא האמין כי ברוב המקרים אנשים נעלמים במנהרות מלכודות כאלה לנצח. אולי זו מלכודת הזמן שנפתחה בשנת 1968 ברובע נארו-פומינסק שבאזור מוסקווה, ובלעה שני גברים מול כמעט שלושה תריסר אנשים שנחו על גדות הפקהרה. רבים ראו כיצד הם, כשהם צועדים לחוף הים, ירדו בשביל לשקע קטן. תוך חצי דקה הם היו אמורים לצאת מזה, אבל הם מעולם לא יצאו. אי אפשר היה לצאת משם מבלי לשים לב. לאן הם הלכו - נותר לא ברור.

אלה שחזרו מפעם אחרת וסיפרו על כך משהו, היו שם, ככלל, לזמן קצר מאוד - כמה דקות. ומקרים נדירים מאוד של חזרה לאחר שהות ארוכה מאחורי "קו הזמן".

בשנות השמונים שכרה קבוצת סטודנטים בית כפר קטן באזור לנינגרד לקראת הקיץ, שהיה ידוע שנעלם לפני כשלושים שנה. ערב אחד שמעו צעירים רשרוש בלתי מובן במרתף. אי אפשר היה להגיע לשם מבלי לשים לב, והם עצמם אף פעם לא ירדו למרתף בגלל הריח הרעוע הלא נעים שעמד שם כל הזמן. מאותה סיבה, מכסה המרתף תמיד היה סגור היטב.

כשהסתכלו שם, הם מצאו גבר לא מוכר מחטט בדברים ישנים במרתף. האיש הצהיר שהוא גר בבית הזה והחל לשאול מי הם. הוא עשה את הרושם שהוא לא ממש בריא נפשית. יותר מכל הוא התעניין לאן נעלמו צנצנות המלפפונים. לבקשתו, ניתן לו פנס, והוא בילה עוד חמש עשרה דקות בהתעסקות במרתף. ואז פתאום הכל נהיה שקט והאורות כבו. מכיוון שהוא היה אמור להיות שם, הם קראו לו, אך איש לא ענה.

כשהם יורדים למרתף, הצעירים לא מצאו שם איש. דברים היו מפוזרים, אבל המרתף היה ריק. הפנס נעלם עם הזר. התלמידים בחנו היטב את כל מה שיש שם, במיוחד את הקירות והרצפה, מכיוון שאולי יכול להיות מעבר תת קרקעי במרתף. אבל לא היה דבר כזה.

באותו לילה הם סיפרו לתושבי הכפר על התקרית. מתואר בפירוט מראהו של הזר. תושבי הכפר הקשישים נדהמו. מהתיאור הם זיהו את הבעלים עצמו שנעלם לפני שלושים שנה.

ככל הנראה, לפני שלושים שנה נפתחה במרתף מנהרת זמן-זמן, שהובילה את הבעלים לזמן אחר. סביר להניח, "שם" זה זרם אחרת, מכיוון שחזר לכאן, הוא לא השתנה כלפי חוץ. יתר על כן, הוא היה בטוח שהוא נמצא כאן באותה שנה בה הוא נעלם מכאן.

לא ידוע גם אם השתמש בכוונה במנהרה כשחזר משם בזמננו או לא. סביר מאוד שגם חזרתו לכאן הייתה עניין של סיכוי, אחרת הוא היה תופס משהו משם, ולו רק כדי להוכיח את עובדת תנועתו יוצאת הדופן.

עצם הספונטניות, האקראיות של תנועות כאלה לא מאפשרת לאדם להתכונן אליהם מראש - שניהם מהצד ההוא של המנהרה. מעבר דירה מפתיע אדם. לכן איתו יש רק את זה מתקופה אחרת שהייתה לו באותו רגע. עיתונים, גלויות, ועוד משהו קטן. למישהו היה מזל והוא חזר מפעם אחרת, הכניס שם שן או היה לו רגל תותבת …

ניתן להניח כי הבורגר ניגר לא נשאר זמן רב בשנת 1914. סביר להניח כמה דקות. מה הוא יכול היה לעשות באותן דקות? כן, מה שמישהו במקומו היה עושה זה לקנות עיתונים כדי להבין מה קורה. וכשהוא שוב מצא את עצמו בזמנו עם העיתונים האלה, הוא חשב שעדיף לא להוכיח דבר לאף אחד, אלא בצורה כה בזבזנית להודיע לצאצאיו על הרפתקתו המוזרה. הם יותר חכמים. אולי הם יבינו את זה ויבינו מה זה.

מוּמלָץ: