ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים

תוכן עניינים:

וִידֵאוֹ: ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים

וִידֵאוֹ: ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים
וִידֵאוֹ: אלה הילדה החדשה - סרטה של רוני דנביץ' רוה, כתה ה1, תשע"ד 2024, מרץ
ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים
ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים
Anonim

הסיפור הזה שותף אתמול ב- Reddit וקיבל לייקים ותגובות רבות. מחברו בילדותו חי באזור מיוער של וירג'יניה (ארה"ב)

ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים - היער, הלך לאיבוד, ילד, ילדה, הלך לאיבוד
ילדה קטנה הלכה לאיבוד ביער במשך 8 שעות וראתה דברים בלתי מוסברים - היער, הלך לאיבוד, ילד, ילדה, הלך לאיבוד

כמו רוב הילדים בגילי (הייתי בן 10 כשכל זה קרה), ביליתי זמן רב במשחק ביער ובהליכה ביער או בקרבתו.

נחל זה היה ממצא נדיר ונראה לנו כמקום המושלם לשחק בו. הוא היה רחב ועמוק מספיק כדי לשחות בו, וחופיו היו מכוסים אזוב רך שהיה נעים לשבת עליו.

המים בנחל היו קרירים וצלולים, ללא חיפושיות מים ויתושים, שמחנו על כך. התפזרנו בנחל לכמה שעות, ואז הלכנו הביתה לארוחת צהריים, אבל תכננו לחזור לכאן למחרת עם אוכל לעשות פיקניק על גדת הנחל ולבלות שם את כל היום.

Image
Image

למחרת, אני וחבר שלי הלכנו שוב ליער עם סלסלת פיקניק. השעה הייתה בערך 13.00. הלכנו לאותו מקום כמו יום קודם כי עקבנו אחר אותו שביל איילים. אבל הנחל נעלם לפתע.

יצאנו לאותו קרחת יער, שגדלה בה שרכים עבים ענקיים, והנחל היה אמור להיות בקרחת היער הזו. לא יכולנו לטעות ולשוטט למקום אחר. היינו אובדי עצות, אבל עד אז היינו רעבים, אז החלטנו להתמקם בקרחת היער הזו ולאכול.

אחר כך שיחקנו שם קצת אחרי האוכל וזה היה כיף נהדר. אבל כשקמנו והחלטנו לחפש שוב את הנחל, היער החל להשתנות באופן דרמטי. כשהלכנו בין היער, נעשה חשוך יותר ויותר מסביב, ואז שמתי לב כיצד חברתי מסובבת לעתים קרובות את ראשה ומביטה מאחורינו.

הלכנו ככה כחצי שעה ואז פתאום יצאנו לחפץ שנראה כמו חדר אמבטיה. היה אמבטיה, כיור ושירותים, כולם גדלים בקיסוס. זה היה מוזר מאוד למצוא דבר כזה ממש באמצע היער, אבל פשוט הלכנו ליד וצחקנו על "אסלה יטי".

טיילנו ביער עוד שעה ולא מצאנו נחל או משהו מוכר בכלל. אז התחלנו להיכנס לפאניקה. כעת המטרה העיקרית שלנו הייתה לצאת מהיער הזה. אמרתי לחבר שלי שעלינו ללכת בעקבות השמש ובסופו של דבר נמצא את עצמנו על הכביש או באזור פרטי בו נוכל למצוא עזרה.

אבל לחבר שלי הייתה דעה אחרת בנושא ואז התחלנו לקלל ולצעוק אחד על השני. הכל היה מתוך פחד. אחר כך אמרתי לה שתן לה ללכת בדרך שלה, ואני הולך לדרך שלי ואז נגלה מי מאיתנו צודק.

עכשיו, כמבוגר במשך זמן רב, אני לגמרי מבין שאז הייתי חמור עקשן ואידיוט. כי זו הייתה ההחלטה הגרועה ביותר שיכולנו לקבל.

Image
Image

הלכתי לבד, אבל תוך עשר דקות התחלתי לשמוע שמישהו עוקב אחריי. הוא היה רק 30 מטר ממני. חשבתי שזוהי החברה שלי שהחליטה לעקוב אחריי והאטתי את הקצב כדי שתדביק אותי. עם זאת, זה גם הואט. חזרתי אחורה לקצב הרגיל שלי וזה שינה שוב את מהירותו והסתגלתי לקצב שלי.

וכך זה נמשך זמן רב … במשך שעות. כל הזמן הזה שהלכתי ושמעתי איך הם עוקבים אחריי, חשבתי שאולי כל זה רק בראש שלי.אבל אם לא, אז אולי באמת משהו עוקב אחריי? הרמתי מקל גדול ובדקתי שהוא מספיק חזק.

כשהחשיך, נתקלתי בעובדה שליבי נפל אי שם במורד הבטן. זה היה חדר אמבטיה של יטי. התברר שבמשך מספר שעות פשוט הלכתי במעגל, למרות שהייתי בטוח שאני עוקב אחרי השמש, כלומר, אני נוסע מערבה. הייתי עייף ומבולבל, פשוט התיישבתי על עץ והתחלתי לצרוח חזק בכל הכוח, ואז דפקתי את המקל על הקרקע.

צעקתי את שמו של חבר שלי, אך לא קיבלתי תשובה, ואז שמעתי שוב צעדים, משהו הולך לכיוון שלי. ואז המדרגות נעשו תכופות יותר, הוא רץ. לא יכולתי לעמוד בזה, קפצתי על רגלי ורצתי בכיוון ההפוך מהמדרגות.

זה היה החלק הכי מפחיד בכל הסיפור הזה ואני בדרך כלל משאיר אותו כשאני מספר לאנשים אחרים על המקרה הזה. בעודי רץ ביער הקודר שמעתי צלצול כמו פעמון. ואז הרמתי את עיני וראיתי את הענן החשוך ביותר שראיתי בחיי. הוא היה שחור כמו שמי הלילה, ואובך אפור כהה הסתחרר סביבו.

המראה הזה מילא אותי בתחושה של משהו נורא וכמעט הרגשתי בחילה. זה נהיה מפחיד עוד יותר כשהבנתי שהצלצול בפעמון מגיע מהענן. הצלצול היה חזק ומחריש אוזניים. קפאתי במקום מפחד וחוויתי תחושה של אימה מוחלטת וכוללת, שמעולם לא חוויתי, לא לפני או בשנים שלאחר מכן.

Image
Image

משהו בראש שלי צרח שאם אני אקפא ולא ארץ, הענן הזה יגרום לזה שאף אחד אחר לא יראה אותי. אבל לא יכולתי ללכת למקום בו נמצא היצור שרדף אחריי, אז רצתי בחדות ימינה.

עכשיו היה חשוך לגמרי ביער ורצתי כמעט בעיוורון. עושים את דרכנו בין הענפים, מתנשפים ומעידים. עד שפתאום נתקלתי במכשול כלשהו, וכל כך חזק שנזרקתי לקרקע. רק אז הבנתי שאני כבר לא שומע את הצלצול.

כאשר עיניי הסתגלו לחושך, התחלתי להבחין בקווי המתאר של הגדר הישנה, התכווצתי לתוכה. הלכתי לאורך הגדר והוא לקח אותי לחווה של מישהו אחר, ואז הלכתי לבית החווה, מצאתי שם גבר וביקשתי שיחזיר אותי הביתה.

הייתי מכוסה מכף רגל ועד ראש בשריטות מדממות והייתי סחוט ותשיש נפשית, אבל לבסוף הייתי בטוח. השעה הייתה כבר 9 בערב כשהחזירו אותי הביתה. התברר שחברה שלי חזרה מהיער מזמן, כמעט ברגע שנפרדנו, והיא החליטה שגם אני חזרתי הביתה, אז היא לא אמרה דבר לאף אחד. המשפחה שלי החליטה שפשוט יצאתי לפני החשיכה, כי לפעמים זה קרה.

כולם היו בהלם כשנכנסתי לבית מכוסה פצעים ודמעות. איש לא ידע שהלכתי לאיבוד ולא ידוע כמה זמן היה עובר עד שיבינו שחסר לי ויתחילו לחפש אותי.

מוּמלָץ: