טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים

תוכן עניינים:

וִידֵאוֹ: טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים

וִידֵאוֹ: טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים
וִידֵאוֹ: The Real Evidence: Laptop (Вещественные доказательства: Компьютер) 2024, מרץ
טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים
טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים
Anonim

טלפורטציה - תנועה מיידית של אובייקט מנקודה אחת לאחרת, לרוב אינה מוכרת אפילו על ידי פיזיקאים. יחד עם זאת, ישנם סיפורים רבים של עדי ראייה עם מקרים שאינם ניתנים להסבר אחרת מאשר באמצעות טלפורטציה פתאומית

טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים - טלפורטציה, טבילה מחדש, חסרי בית
טלפורטציה ספונטנית בחיי היומיום, סיפורי עדי ראייה סקרנים - טלפורטציה, טבילה מחדש, חסרי בית

טלפורטציה של פרסה

משתמש עם הכינוי "קבדו" סיפר ב- Reddit שהיא שוכרת חדר בבית שבו גרים שני בחורים. עם אחד מהם - ג'ים - היא פתחה במערכת יחסים של אהבה, והשנייה - אוסקר - הפכה לחבר שלה. ואז יום אחד היא וג'ים עם אוסקר היו בחצר הבית ונהנו לשחק פרסות:

ישבתי בכורסה נוחה ליד עמוד הפרסה הדרומי (היה גם צפוני), אוסקר פשוט זרק את הפרסה, ואז הלכתי למרפסת, בדוק את הטלפון שלו. הגיע תורו של ג'ים לזרוק וברגע הוא עשה, הוא לפתע נעלם והיה בעמודה הצפונית.

זה קרה תוך פחות משנייה והלסת שלי ירדה כשראיתי את זה. אין לי מילים. אכן ראיתי משהו מוזר. ואז צעק אוסקר לג'ים "איך לעזאזל הגעת לשם כל כך מהר?" הוא לא הסתכל ישירות על ג'ים כשזה קרה, אבל הוא ראה את התנועה הפתאומית שלו מזווית העין.

התחלנו לשאול את ג'ים איך זה קרה ואם הכל בסדר אצלו, אבל הוא התחיל לבקש לא לשאול על זה, ואז הם ריבו, ואני עמדתי בבכי. אבל מיד לאחר מכן ג'ים החל להתנהג כרגיל שוב, ואני עדיין לא יכול להפסיק לחשוב על זה.

עכשיו שניהם חושבים שאני משוגע, אפילו אוסקר, שהבחין גם בדבר המוזר הזה, אם כי לא כמוני. מעולם, אפילו בדמיון הפרוע ביותר, לא חשבתי שאראה בחיים האמיתיים כיצד אדם נעלם מיידית. ולא, לא הייתי שיכור, עד אז בדיוק פתחתי את הצנצנת הראשונה, אבל אפילו לא לגמתי.

Image
Image

כמעט טלפורטציה

משתמש אחר עם הכינוי "HazyPeanut" תיאר כיצד ערב אחד הוא טייל לאורך החוף עם חבר. השעה הייתה 23:30 כשהם נפרדים והוא הלך לביתו שנמצא כמה רחובות משם. וכשהוא עבר את הצומת, הוא ראה משהו מוזר.

ממש באמצע הצומת, גבר כבן 50 עמד והביט מולו "אל תוך החלל". השעה כבר הייתה כל כך מאוחרת שאין מכוניות בסביבה ואין אנשים אחרים בכלל, ולכן המראה של הבחור הזה עומד ללא תנועה לאור הפנסים נראה מצמרר מאוד:

הרגשתי "אווירה" מוזרה מהאיש הזה שאפילו לא הסתכל עלי כשעברתי על פניו. אבל כשהלכתי עוד קצת, שמעתי פתאום קול מאחוריו, כמו צמיג אופניים המחליק על אספלט רטוב.

הסתובבתי והצלחתי להבחין כיצד דמותו של האיש הזה מעוותת, ואז החל להסתובב בצומת בדמות בצורת לולאה במהירות גבוהה להפליא. החלק התחתון של גופו כלל לא זז, בעוד הוא נראה ככף יד מעל פני האספלט.

לפתע הוא חזר שוב לעמדתו המקורית במרכז הצומת ועכשיו שוב עמד והביט לפניו "בשום מקום". לא חיכיתי יותר למה שיקרה אחר כך, אבל מהר הלכתי לביתי ".

חסר בית מוזר

הסיפור החריג הבא פורסם בקטלוג החשיבה על ידי משתמש בקנוקסוויל, טנסי. הוא כתב שיש להם גבר באזור בשם זאוס, שנחשב ל"פריק "מקומי.הוא עושה טריקים שונים, מתנהג באופן אקסצנטרי, למעשה, הוא שוטט לא מזיק למדי.

"אחי סיפר לי איך הוא לחש משהו באוזניים של אנשים ואחרי זה הם התעלפו, והוא גם נתן לאנשים תליוני זכוכית ואמר" זה צבע הנשמה שלך. "באופן כללי, זה היה כזה" קוסם ".

אבל יום אחד אחי ואני טיילנו במרכז הקניות ווסט טאון ושם ראינו את זאוס. אגב, הוא די מזוהה גם מרחוק - גובהו שני מטרים, זקן אפור, אף מנוקב וארבע טבעות על אצבעותיו. הוא נושא עמו מקל גדול כ"מטה ", לובש גלימה שחורה על הרצפה.

Image
Image

זאוס הלך לפנינו, ואז פנה לכיוון היציאה. כשיצא מהמרכז ופנה לפינה, איבדנו אותו מעינינו. בינתיים, אחי ואני הלכנו רחוק יותר דרך מרכז הקניות והגענו ליציאה נוספת, שהייתה בצד הנגדי של הבניין. ואז זאוס יצא ממנו ממש לעברנו.

אני חייב לומר שאין לו שום דרך לעשות זאת פיזית. מקסימום דקה חלפה בין הזמן שעזב דרך דלת אחרת, והופיע כאן, בעוד שלוקח לפחות חמש דקות לעקוף את הבניין הגדול הזה.

וגם אם הוא רץ כמו אצן, כמעט ולא היה לו זמן להתרוצץ בתוך כל הבניין תוך דקה. הוא יכול היה להופיע מולנו אם הוא היה מסור טלפונית, אחרת כל זה היה פשוט בלתי אפשרי.

טלפורטציה קבצנית

משתמש Reddit עם הכינוי "TinderGuy11" סיפר סיפור דומה שאירע לחסר בית המתגורר באזורו. שמו של האיש חסר הבית היה פרנקלין והוא עבד פעם כשוער בבר שהיה שייך למחבר הסיפור. לכן, פרנקלין הכיר אותו היטב והציק לו באופן קבוע.

באותו יום הלכתי הביתה וראיתי שוב את פרנקלין עומד בפינת הרחוב, הוא הבחין בי והניף לעברי את ידו. ניסיתי להעמיד פנים שאני לא מבחין בו, אבל עדיין הייתי צריך ללכת לידו ולא היה לי כלום לעשות, הנהן בתגובה לברכתו.

לאחר מכן הניף שוב את ידו ואז התחיל בשיחתו הרגילה על כך שהוא עבד בשבילי וכי אני חייב לו כסף. בדרך כלל, כשהוא עושה את זה, אני פשוט נותן לו קצת כסף והוא עוזב, מרוצה, אבל באותו יום לא היה לי מצב רוח ולכן אמרתי לו שאני לא אתן את הכסף והמשכתי לדרכי.

כשהלכתי לאורך המדרכה, הסתובבתי כמה פעמים כדי לבדוק אם הוא עקב אחריי, אבל הוא עדיין עמד באותה פינה. הגעתי לקצה הבלוק, משם יכולתי לראות רחוב אחר, ולא האמנתי למראה עיני - פרנקלין עמד בפינת הרחוב הזה, מביט בי ומנופף בי.

כשהסתכלתי לאחור כדי לראות היכן עמד פרנקלין בעבר, הוא כבר היה ריק. לא היה שום סיכוי שהוא יהיה במקום שהוא עומד עכשיו, אבל זה היה פשוט ככה.

כשניגשתי אליו, הוא שוב התחיל בשיחתו על החסד, אבל קטעתי אותו בגסות ושאלתי: "איך הגעת לכאן?" פרנקלין עצר, הביט בי במבט נבוך משהו, אבל אז התחיל שוב את הכספים שלו על כסף. "פרנקלין, איך הגעת לכאן?!" כמעט צעקתי עליו. הוא הסתכל עלי כאילו הייתי משוגע ונראה שהוא כלל לא הבין על מה אני מדבר.

בסוף נתתי לו קצת כסף ואז ברחתי ממנו במהירות. לאחר מכן פגשתי שוב את פרנקלין יותר מפעם אחת ברחוב, אך מעולם לא ראיתי דברים מוזרים כאלה.

התיק על השביל בפארק

חלק מהסיפורים לא מספרים על טלפורטציה של אנשים אחרים שראו עד ראייה, אלא על העובדה שעד הראייה עצמם דשדשו לפתע למקום אחר.

ילדה ללא שם סיפרה כי בוקר אחד היא ריצה בפארק עם חברתה כרגיל. הם עשו זאת לעתים קרובות וכל הזמן רצו לאורך אותו שביל. אבל באותו בוקר, חבר התיר את התחרה על נעלי הנעליים שלה והיא עצרה לקשור אותה, תוך שהיא אומרת לשני להמשיך לרוץ בלעדיה.

Image
Image

רצתי רחוק יותר, רצתי מעבר לגשר מעל הנחל, אחרי כמה שניות השביל הסתובב ופתאום נעלם. הבנתי שאני נמצא במקום שמעולם לא הייתי בו.מסביב היה גדל ברכים ומעין פרחים גדולים.

כשהשביל נעלם מתחת לרגלי, הבנתי שאני נופל ועכשיו אני אפול אל הנחל, ומשום מה היו אבנים גדולות בנחל. חשבתי שאכה בו חזק כשאני נופל עליהם.

אבל כשעמדתי ליפול שמעתי פתאום צליל מוזר וחד, כאילו הקולות בראשי מדברים פתאום בקול רם. ובאותו הרגע ממש, פתאום מצאתי את עצמי על השביל ממש מול חבר שלי, שעדיין יישר את שרוכי הנעליים שלה.

היא שמעה אותי, הרימה את מבטה וצרחה בהפתעה. היא עדיין לא מבינה מה ראתה. היא ראתה איך רצתי הלאה, איך נעלמתי ליער, ואז פתאום הופיעתי מולה מיד.

נראה כי בנוסף לחבר שלי, לתנועה המוזרה שלי הבחינו גם ילד שיחד עם אמו לא היה רחוק מאיתנו. הוא הביט בי בעיניים גדולות.

מוּמלָץ: